הסלון של גיל ופודינג
גיל עשה צעד להפיח חיים חדשים בסלון שלו שהיה קפוא בזמן מעל עשור וכיום הוא מתגורר במרחב דינאמי, ידידותי לפודינג החתול, ייחודי לטעם שלו, ותומך בחיי היום יום ובתחביבים שלו. התהליך היה מאתגר רגשית והרעיון עבר אבולוציה מורכבת ובסוף הגענו לתוצאה הכי מדוייקת שיש!
"אתמול הגיע לסיומו תהליך קטן פיזית, אבל גדול מבחינה רגשית של עיצוב חלל הסלון שלי מחדש.
מדובר בדירת ירושה שבה התגוררתי עם אמי זכרונה לברכה ואחותי הקטנה מרבית חיי, ולאורך לא מעט שנים התקשיתי להניע תהליך של שינוי החלל.. הנוסטלגיה והזכרונות עשו את שלהם, והחלל בו חייתי קפא בזמן."
כששוחחתי לראשונה על גיל, שום דבר לא הכין אותי לרכבת הרים הרגשית שתהיה, ובטח לא לכמות הסקיצות והשינויים שנעשה. אבל מה שהיה בטוח, זה שהחלל המרכזי בבית חייב לעבור התחדשות. האבל של גיל נספג בקירות והטפרים של פודינג פרמו את הספות. לא היה אור, לא היה אוויר, לא היה מרחב להמשיך הלאה ולהתקדם בחיים.
"כשסוף סוף החלטתי שהגיע הזמן להחיות את החלל ולעצב את הסלון מחדש, בין כל המעצבות והמעצבים החביבים שפנו אליי, התבלטה מעל כולם יעל.
עוד נגיע לעיצוב ולתהליך, אבל קודם כל מדובר באשה סבלנית, אנושית ואכפתית ברמות שלא רואים מכל בעל מקצוע. לא מישהי שבאה לעבודה, אלא באה לעבוד במלוא מובן המילה.
החל מקבלת הצעת מחיר מסודרת (שהתייחסה גם לפודינג שהוא כידוע לכל מי שמגדל חתול - בעל הבית האמיתי), דרך פגישות התכנון, הזמינות, ההתייעצויות ומצבי הרוח של כותב שורות אלו שלא תמיד היו פשוטים להכלה, יעל פשוט התמודדה עם הכל באורך רוח, אדיבות ומקצועיות אינסופיים."
כשראיתי את פודינג הג'ינג'י, מיד היה ברור מי המלך בבית ושהולכת להיות התחשבות בו לא פחות מבגיל.
החל מהבדים לספה וכלה בזני הצמחים, כל ההחלטות התקבלו לטובת שני בני הבית.
גיל שיתף אותי בכאבים ובחלומות שלו, ובעזרת הפתיחות שלו והאמון שהוא נתן בי מההתחלה, יכולתי לעזור לו בצורה הטובה ביותר. אם היינו נשארים ב"סלון מגניב", הפרויקט לא היה כזאת הצלחה הוליסטית מסחררת!
הצרכים והרצונות שלו היו לא סטנדרטיים בלשון המעטה. תמיד קראתי לו הערפד, כי הוא חי בחושך וביקש תאורה חלשה ועדינה שלא תכאיב לו בעיניים. במקביל הוא רצה להכניס חיים לבית-צמחים (שישרדו). הוא רצה מרחב נוח ודינמי נוח לארח חברים ומסיבות מבלי להעמיס על החלל. גיל ביקש עיצוב אפל, צעיר, מגניב, שונה, אפילו המילה סליזי עלתה בהתחלה. והודתי כל יום שהאתגר הזה נפל בחלקי.
החלום הראשוני
הקנווס הריק
סקיצות מוקדמות לקו העיצוב הכללי
השלב הראשון היה להחליט על העמדת ריהוט נכונה יותר שתשרת אותו, שדרשה להעביר חשמל ותקשורת לקיר אחר, ולמרות שזה לא משהו שגיל צפה מראש הוא זרם איתי והבין שזה הכרחי לאיכות חיים טובה יותר.
השלב הבא היה לבחור צבעוניות. האינטואיציה שלי אמרה בבירור-ירוק, וגיל זרם.
"לגבי התוצאה העיצובית - אני מרוצה מעל לכל ציפיה :)
רציתי סלון כיפי, וצעיר, אבל עם טוויסט מעט אפל, ויעל זרמה איתי על הכל, אבל גם ידעה למתן או להכווין איפה שצריך."
סקיצה אחרי סקיצה, רעיון אחרי רעיון קילפנו את השכבות של מה גיל רוצה ומה באמת יתרום לאיכות החיים של גיל הן ברמה הפרקטית והן ברמה הרגשית. בראש סדרי העדיפויות מבחינתי היתה ההחלמה והצמיחה שלו. גיל ביקש מלא דברים מגניבים, צמחים, תמונות, תלת מימד ואני הקשבתי, זרמתי, המחשתי עד שהוא ראה את זה דרך העיניים שלי, כל המוסיף גורע. בעיניי העומס שגיל ביקש היה מעמיס עליו ויזואלית ורגשית, לא נותן לו מנוח ומקשה עליו לטווח הארוך.
הצבע הירוק שבחרנו הוא צבע של התפחות, שלווה, צמיחה, ורציתי שהמוטיב הזה יבו אלידי ביטוי בעוד דרכים.
ובסוף הגענו לגרעין, לעיצוב הכי אלמנטרי שמזקק את כל מה שגיל היה צריך.
אני חושב שאתן לתמונות לדבר בעד עצמן, כי חבל על כל מילה שאוסיף...
אני בלב שלם ובכנות גמורה יכול להמליץ לכל מי שנכנס או שוקל להכנס לתהליך של עיצוב הבית, לכל הפחות להפגש עם יעל ולשמוע מה יש לה לומר. כמו שאומרים - או שתזכו, או שתרוויחו 😛
מעצבת יצירתית שתדע לתת מענה לכל רצון וצורך, אבל גם ולפני הכל בת אדם נעימה,
רגישה ואכפתית. אם מישהו/מישהי רוצה להתייעץ בפרטי, בשמחה!"
זיקקנו, חידדו ובחרנו בפינצטה מה יכנס לחיים שלו ומה ישאר בפנטזיה כרעיון מגניב ותו לא. בחרנו בתאורה שאפשר לעמעם, צמחים מעולים אנרגטית ששורדים עם אור מועט, ספה מבד עמיד לשריטות חתול, תמונות שחלקן הן ביטוי נפלא לאופי ולטעם של גיל וחלקן תורמות לקומפוזציה נעימה לעין. הסכמתי שלא יהיה שטיח, ותאמינו לי שהתעקשתי.
ולבסוף התקבלה תוצאה ששנינו שלמים איתה ושנינו יודעים שזה בדיוק, אבל בדיוק הסלון של גיל ופודינג.
מאחורי הקלעים
היו מספר מגבלות ואתגרים בפרויקט הזה:
תקציב לא גבוה להחלפת ריהוט, גופי תאורה ומיני שיפוצון
ריצוף לאניני טעם שלא מחליפים
מטבח עץ כתמתם משנות ה90 שנשאר וטפו טפו במצב טוב
מזגן מימי הפלמ"ח מוטבע בקיר, לא יפה ולא אופה
אסור שטיח בעד שלום, בגלל פודינג
לאפשר אירוח נוח של כ8 אנשים מבלי להעמיס על החלל ביומיום
לפתוח את המרחב, כי הוא היה סגור וחנוק על ידי חצי אי במטבח
הקירות היו צבועים בצבע עם טקסטורה גסה ושורטת
התבקשתי להפסיק לנסות לשכנע את גיל לא לאכול בסלון ולהשמיש את פינת האוכל
להכניס מינימום אור אפשרי (בשביל הצמחים, כן? גיל חי בחושך)
לעשות הכל בעדינות ולא לשכוח שמדובר בתהליך מורכב רגשית
מה שהתחיל בתור "להחליף ריהוט בגדול אבל אני זורם" הפך לשיפוץ קטן, אני אסביר.
את המזגן שמוטבע בקיר, מצאתי דרך להפוך לפריט נוי כדי לחסוך בעלויות אבל בסוף הוחלט להעיף אותו בכל הכח.
ברגע שפוערים חור בקיר, צריך לסגור אותו ולצבוע, הבעיה היתה בטקסטורה הקיימת של הקיר שלא ניתן לעשות בה טלאי, אז התגשמה משאלת ליבי ובמקום לצבוע בירוק מעל הטקסטורה הקיימת, החלקנו את הקירות.
היה ברור מאד שהטלויזיה לא יכולה להמשיך לחצוץ בין המטבח לסלון, גם אם לא היינו מוציאים את חצי האי (עוד היה מוטל בספק בהתחלה), אז צריך להעביר חשמל ותקשורת לקיר החדש ולבטל בו שתי נקודות תאורה מיותרות.
גופי התאורה שהיו בסלון, מטבח, כניסה-מקומם במטמנה או בשוק הפשפשים. וחברים, גופי תאורה זה לא זול, במיוחד כאלה שניתנים לעימעום. אבל לשנינו היה ברור מאד שלא יהיה עוד שיפוץ בבית בשנים הקרובות, אז נתנו פוש.
פודינג הסכים.
היו דברים שהשארנו, והיו דברים שהיה הכרחי לחדש. היו דברים שקנינו בזול והיו דברים שבהם השקענו יותר.
לבסוף אחרי מחשבה רבה וחיפושים אינטנסיביים אחרי ריהוט נוח ויפה, אומנות שתשב בול וצמחים שלא יהרגו את פודינג ולא ימותו בפינה בחושך, הגענו לתוצאה הסופית עייפים אך מרוצים.
עוד קצת סקיצות ורעיונות מהתהליך
